נמרוד זליגמן | 'אבא עני' זה מצוין אבל לא מספיק

היום הכריז שר האוצר על הקמת מחלקה לחינוך פיננסי בישראל. לפני 4 שנים, פרסמנו בבלוג הישן שלנו מאמר על השפעתו של חינוך פיננסי הלכה למעשה.

דמיינו את סמל החוג לכלכלה באוניברסיטה, משובץ באבירים, אריות, חבצלות ומעוטר בלטינית: אבא עני, אבא עשיר.

רוברט קיוסאקי: "המעמד הבינוני עומד להימחק; רק אינטליגנציה פיננסית יכולה להציל אותו".

אחת מחברות הייעוץ לשוקי הון מתגאה שהצליחה להביא ארצה להרצאה את מחבר ספר המנהלים הנמכר "אבא עני, אבא עשיר". הספר מספר לנו, הנבערים מדעת, כיצד ולמה השכירים מכלים את זמנם בעבודה (אבא עני), שלא כמו הפיננסיירים העצמאים (אבא עשיר). אמנם, הוא כתב ספר חדש כי הוא רוצה לקדם את מכירתו של משחק המונופול החדש שלו ושל דונאלד טראמפ אך יש לו גם יומרות חינוכיות:

"קיוסאקי הבהיר כי בחר לפרסם את הספר כדי לחנך אנשים לחשיבה פיננסית, ולסייע להם לרכוש אינטליגנציה פיננסית. לדבריו, המימשל האמריקאי לא מפסיק להדפיס כסף, המשכורות לא עולות באותו קצב, המעמד הבינוני קורס וכל זה מזכיר לו את גרמניה של תחילת שנות השלושים".

קיוסאקי ממשיך ומקונן על ההיסטוריה האכזרית שקרתה. בגלל מה? ניחשתם נכון, בגלל אותה ממשלה מפוזרת שהדפיסה כסף ללא רחמים וגרמה להיפר-אינפלציה. ומה יותר גרוע מהיפר-אינפלציה?

אז מה הלכה למעשה?

קיוסאקי קורא להכנסת הפיננסים לספרי הלימוד. "הבורות היא הדבר הגרוע ביותר" , הוא אומר. ואיך נלחמים בבורות? לומדים לעשות כסף.בעצם יש כאן דיאלוג חינוכי עם הציבור, ומר קיוסאקי אומר לנו:

הממשלה שלכם מדפיסה כסף וגורמת לערך הכסף לרדת . מה אתם צריכים לעשות? לעבוד? לא. להחליף את הממשלה ? לא. לחשוב פיננסית? כן, כן, כן. מר קיוסאקי מגיע לתובנה כי המעמד הבינוני נפגע מירידת ערך הכסף, עד לכדי היעלמותו של מעמד הביניים וחזרה לחלוקה של ימי הביניים לאצילים ולצמיתים. בשחר העידן המודרני, נהוג היה לראות באצילים פרזיטים, בשל חוסר נכונותם לעבוד לפרנסתם, והתבססותם על עבודת אחרים. תהליך זה עומד בבסיס השינוי הערכי של החברה המודרנית ביחסה אל העבודה ודרכה אל הכסף. מר קיוסאקי מציע אפוא כי העבודה אינה ראויה לעוסק בה, משום שכישלונה בראשיתה. מוטב היה לו היו יחסי הייצור של מנצל ומנוצלים מקוטבים יותר. מוטב היה אם החברה הייתה שבה לחברת אצילים וצמיתים. מה היא אם כן, כוונתו?

מה קיוסאקי מבקש מהמדינה?

תחילה, להקטין את מעורבות המדינה בכלכלה, כלומר, להאט את המשק בכדי להקטין את האינפלציה. עכשיו, נניח שהמדינה מוכרת את הנכסים שלה (כמו במשחק המונופול), ומורידה את המסים (כדי לא לפגוע בזכות הקניין של האזרחים.) והנה הכנסות המדינה יורדות והאבטלה עולה(משום פיטורין במגזר הציבורי בשם ייעול). אך זה לא מספיק, דרך נוספת ומוכחת להאטת המשק הכלכלי (חוסר תפקוד המשק מנטרל את האינפלציה), היא הפחתת ההשקעות והקפאת או הקטנת תקציב המדינה. קיוסאקי מקדם רעיון שמרני בחסות הליברליזם: 1. בשלב הראשון מעמד הביניים נפגע, בעיקר מכל מה שמנסה להאט את המשק, קרי, מהכלים המוניטאריים (לדוג' ריבית גבוהה) שעומדים בבסיסעצירת האינפלציה. רוצה לומר, מעמד הביניים נהנה ממסחר ומהגדלת השקעות ציבוריות אך נפגע בצורה ניכרת כשמחבלים בשרותי הרווחה המסופקים לו. 2. האינפלציה בישראל עומדת על ערכים הקרובים ל-0. משמע, היא כמעט ואינה קיימת. מה שמעמיד את השיטות להפחתת האינפלציה בסימן שאלה, ומצביע עליהן יותר כמדיניות מאשר ככלי לפתרון בעיה.

 

ומה קיוסאקי מבקש ברמה האישית?

מה שמעגן את הדמוקרטיה בראייה היסטורית ולפי קיוסאקי עצמו, הוא מעמד הביניים. והרי כל הכתבה סובבת סביב הסיכויים של מעמד זה לצלוח את העידן הניאו-ליברלי שפוקד אותנו.

אני מניח, כי מדינה דמוקרטית זקוקה למעמד ביניים יציב וחזק, התעשרותו של מעמד הביניים זה מפיננסיירה ומספקולציות הון, רק תזיק לו, כי היא תחבל ביציבותו. יציבות זו נסמכת על מקום עבודה קבוע ושירותים חברתיים של המדינה. התעשרות מהון פיננסי תבוא על חשבון הביטחון הכלכלי והחברתי של האדם וקבוצת השווים לו. מרקם מעמד הביניים נפגע מהתרחבות הפערים בתוכו עד לכדי חוסר יכולת לקדם את המכנה המשותף שלו. האינטרס של קיוסאקי כמורה בתיכון (לדוגמה), יהיה לקבל שעות הוראה, להתאגד בארגון המורים, להיות חבר בקופ"ח ולהחזיק בפנסיה. ההגיון של הבורסה הוא כזה שתמיד הרוב מפסיד את כספו שעובר אל המיעוט, אחרת לא ניתן היה להרוויח שם כ"כ הרבה. ביסוס רווחתו של מעמד הביניים על הבורסה הינה בדיחה גרועה במקרה שמדובר בהומור ומכיוון שאנו בוחנים את הצעתו מתוך פרספקטיבה רחבה, ניכר כי היגיון הבורסה משרת את כרישי ההון הגדול ולא את דגיגי מעמד הביניים.

להבנתי, קיוסאקי אינו רואה בעבודה ערך, יותר מכך. הוא מבטל את העבודה כערך. ועל זה הוא מבקש לחנך את ילדינו.

 

העלאת משכורות

את ההון שקיוסאקי מדבר בשמו אין מעניינים פרלמנטים וחקיקה, למרות ההצהרות שלו בדבר דמוקרטיה. העלאת משכורות כחלק ממדיניות ממשלתית, זה לא מה שעומד לעיני משרד האוצר כשהוא מסרב לשבת עם ארגוני המורים, זה גם לא מה שמעניין את כותבי חוק התקציב וחוק ההסדרים. זה לא מעניין את מי שמוציא את עובדי המגזר הציבורי למיקור חוץ, ומכריח אותם להיות מועסקים ללא תנאים ובאמצעות חברות כוח-אדם.

זה גם לא מעניין את קיוסאקי, שהרי רק אבא עני, יחשוב על משכורות ותנאי עבודה. אבא עשיר יחשוב איך לנצל אבאים אחרים. אה, והוא דיבר גם על משחק המונופול החדש:

מסתבר שרכישת נדל"ן וקנייה של מונופולים טבעיים מידי המדינה (ע"ע המשבצות של חברות המים, הנפט, הרכבות והחשמל) אינן מספיקות עוד, מה גם שמשבצת בית הסוהר נכנסה זה מכבר לאותם מונופולים טבעיים שאתה יכול לקנות עוד לפני שרגלך דורכת בהם. כמה נוח.

הקאש פלואו, אותו תזרים מזומנים הוא העיקר, לא שלום ילדך, אשתך ושכניך. אם כבר משחק אסטרטגיה אני מעדיף כזה שיש בו עוד בני אדם, לא עכברים במירוץ.

 

נמרוד זליגמן הוא חבר קיבוץ משעול וחבר יסו"ד.


This entry was posted in כללי. Bookmark the permalink.

One Response to נמרוד זליגמן | 'אבא עני' זה מצוין אבל לא מספיק

  1. הי נמרוד.
    קודם כל – מאמר טוב וחשוב, אך תמיד כשמציגים בעיה ללא חלופה, נשארים עם הבעיה ויצא שכרך בכלום.
    קיוסקי מצלם מצב של השוק כפי שהוא היום והוא צודק – חוקי הקניין לא רואים בעובד כאדם בעל ערך וחשיבות. הוא לא זוכה לסיכויים אלא רק במשכורת, לרוב נמוכה, אשר נשחקת בשל אינפלציה גבוהה מקצב עליית המשכורות – זה תיאור מצב מדוייק לחלוטין.
    נכון, הפתרון שמביא קיוסקי, והוא להרוויח על חשבון הזמן והכסף של אחרים, הוא למעשה שורש הבעיה. אבל הספר, כשלעצמו, אינו שקר אלא תיאור של מצב דברים מאוד מדוייק.

    ועכשיו לפתרונות – ברמת מדיניות, יש צורך בשינוי כללי המשחק, כלומר: רפורמה קניינית המשנה את התמונה ביחסים בין בעל הון-משתמש, מעביד-עובד, מלווה-לווה ועוד.
    ברמת החינוך – יש להציג ספרים אלטרנטיביים כגון אגדות הכלכלה, לא רציונלי ולא במקרה, אינטואיציה, יצירתיות ועוד ולא רק לשלול את החינוך הכלכלי, שהרי החינוך הכלכלי הוא אכן חשוב ושם נמצא הפיתרון גם מבחינת "כוחות הטוב".

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>