אבירמה גולן | פתאום קמה תנועה

פורסם בהארץ, ב-9 בפברואר, 2011.

ההודעה על קביעת הפריימריס בעבודה לספטמבר מעוררת רגשות מעורבים. הלב נוטה לעודד את שרידי המפלגה שישקמו את הריסותיה, אך קשה לראות איך פוליטיקאים שישבו בממשלה הגרועה בתולדות ישראל, וחבריהם שנתנו יד למעלליה, יעשו זאת. כך או כך, הימלטותו של אהוד ברק לחיק נתניהו העניקה זריקת מרץ לשכיב מרע. בשבועות האחרונים נרשמה התפקדות של אלף חברים חדשים, ובעבודה מצפים לכ-30 אלף נוספים.

אלא שגם אם יתפקדו 100 אלף, הסתיידות העורקים של העבודה, הנובעת מהתגבשותה כסופרמרקט אי-שם בתחום המטושטש שבין המרכז לקצת שמאלה מהמרכז, תישאר בעינה. בנובמבר 2005, עם בחירתו של עמיר פרץ ליו"ר המפלגה, נבעה לפתע סדק בתהליך הממית הזה: הבורגנות השבעה זלגה לקדימה, ובמקומה באו מצביעים מערי הפיתוח והשכונות. "הקוד הגנטי" של החלוקה לימין ושמאל בישראל התפצח לראשונה.

כל זה נמחק ברגע שברק השתלט על המפלגה. קדימה הציעה סופרמרקט גדול ונוח יותר, והעבודה התייתרה. כניסתה לממשלה החריפה את שיתוקה, ואף שעם הסתלקות ברק היא החלה לבצע תנועות עצמוניות, ספק אם היא כשירה לחיים של ממש.

שורשי ההתנוונות של העבודה, ושל השמאל כולו, נעוצים בהתרתו המופקרת של החוט המשולש – שוויון כלכלי, שוויון אזרחי ושלום. חלקי החוט הקרועים קיימים, אמנם, במחוזות השמאל, אך הקשר ביניהם נפרם. אפילו הדעה הרווחת בין מומחי כלכלה בארץ ובעולם, שמדינת רווחה יציבה, בעלת מגזר ציבורי חזק, היא הכוח היחיד המסוגל להיאבק בהון ולהניע צמיחה לטובת הכלל (ראו מאמריהם של 5 זוכי פרס נובל לכלכלה ב"ניוזוויק" האחרון), לא נשמעת במחוזות אלה. תשובתם להפרטה הניאו-ליברלית היא העצמת העמותות. שוויון הזכויות והמאבק נגד הכיבוש נדחקו אל השוליים.

משום כך מרענן היה לפגוש, בכנס שאירגנו בשבוע שעבר מס"ד (המטה הסוציאל-דמוקרטי) ויסו"ד (ישראל סוציאל-דמוקרטית), קואליציה שונה, שהחוט המשולש הוא המסד לקיומה. התקבצו שם יותר מ-200 איש, רובם צעירים, המייצגים קבוצות שונות: תאי סטודנטים, חברי גרעינים שיתופיים, פעילים ב"כוח לעובדים" וחברי ועדי עובדים, פעילים בערי פיתוח ובשכונות ואנשי מרצ, העבודה והתנועה הירוקה.

משיחות עמם התברר, ששיתוף הפעולה, שהתגבש בהדרגה בשנים האחרונות, מצליח למשוך עכשיו אל הגרעין הקשה הסוציאל-דמוקרטי (שחלקו הגדול התקבץ בשנים האחרונות סביב שלי יחימוביץ) וסוציאליסטי-יוני (שנדד להתארגנויות רדיקליות), תומכי ברק לשעבר בצד מצביעי חד"ש. בכוונתם לבנות כוח פוליטי, הדוגל בכלכלה שוויונית, צדק חלוקתי, שוויון אזרחי ושלום, ולהשפיע על המפלגות הקיימות מבפנים במטרה לייסד התארגנות פוליטית חדשה. ייתכן שזו תשתמש לבסוף בשלד הבורסאי של העבודה, וייתכן שלא.

פרט לשלושה פוליטיקאים – ערן בן-ימיני, אילן גילאון ועמיר פרץ – שהדגישו את הקשר בין הכלכלה, החברה והאקולוגיה לבין המאבק נגד הכיבוש וההתנחלויות ובעד השלום, בלטו בכנס שתי צעירות: אסתי קירמאייר, יועצת כלכלית, פעילה חברתית ויו"ר מחוז העבודה בירושלים, ושרון קטרון, מרצה לפסיכולוגיה וראש סניף "כוח לעובדים" באוניברסיטה הפתוחה, שניהלה בשלוש השנים האחרונות מאבק מפרך באוניברסיטה, ובצהרי אותו יום חגגה את חתימת ההסכם הקיבוצי.

השתיים האלה, והדוברים אחריהן, דיברו אמנם על כך שתהליך ההבשלה הפוליטית יהיה ארוך ומורכב, אבל לא הסתירו את הנחת מהתחושה שעלתה מהכנס: מכל קצות הארץ קמו מעגלים שונים אך חופפים, והחלו לפעול ביחד, וכנראה שפתאום, בעצם הימים הרעים האלה, קמה תנועה.

2 Responses to אבירמה גולן | פתאום קמה תנועה

  1. Pingback: חוג יסו"ד – מצטרפים ומשפיעים |

  2. Pingback: עדכונים, חדשות ופעילות – 20/03/2011 |

Comments are closed.